​

שלמה נפל במהלך התקפה חטיבתית במרחב זיתון שברצועת עזה. המחלקה שבה נלחם הובילה ופרצה דרך ליעד, במשימה שמטרתה השמדת אויב ותשתיות והגדלת מרחב האבטחה של מסדרון נצרים. בזמן הפעילות התפוצץ מטען בקרבת הכוח, וכתוצאה מכך שלמה נפל ולוחמים נוספים נפצעו.ב

שלומי היה איש משפחה מסור – בעל ואבא מדהים, בן, אח בכור, גיס ודוד אהוב מאוד. שלמה היה מוכשר וצנוע, בעל חיוך ביישני וקסום, בעל אוזן קשבת ומכילה, וראשון לכל בקשת עזרה. חבר של אמת, רודף שלום, אהוב על כל מכריו ואוהב העם והארץ.ב

שלומי גדל באשדוד ולמד בישיבות בני עקיבא יד בנימין ונווה הרצוג. לפני גיוסו לצה"ל למד בישיבת ההסדר שדרות, והתגייס כלוחם קרבי בגדוד 50 של הנח"ל. לאחר שחרורו מן השירות הסדיר למד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. לאחר מכן למד שמאות מקרקעין והחל לעבוד כשמאי בעיריית תל אביב-יפו.ב

בכל הזדמנות השקיע שלומי זמן איכות עם אשתו ובתו, אותן אהב מכל. הוא אהב גם לטייל בארץ ובחו"ל, ליהנות מהטבע ולהכיר אנשים ותרבויות שונות. הוא היה איש של אנשים, בעל חברים רבים ומשפחה אוהבת.

שלומי שיחק כדורסל, אהד את מכבי תל אביב, וחלם לטוס לראות את הקבוצה משחקת בפיינל פור היורוליג.ב

שלומי חזוט חשב תמיד על טובת האחר קודם לטובתו האישית. הוא אהב את המדינה ואת עם ישראל, והאמין שעל כולם לתרום לחברה ככל יכולתם וללא תמורה. לפני יציאתו לסבב השלישי במילואים אמר: "אם אני לא אגיע, גם אחרים לא יגיעו, וכדי לנצח אנחנו צריכים את כולם".ב

חברו של שלומי, אלחנן אדרי – מהישיבה התיכונית נווה הרצוג ומישיבת ההסדר שדרות – ספד לו: "שלומי שלנו, כשהכרתי אותך היית בחור מופנם עם צחוק עצור. לאט לאט, עם הזמן, התחברנו ונפתחת, והתגלה האור שלך. היית חבר אמת – חבר שלא ישאיר אותך לבד, רגיש, אכפתי, צנוע וביישן. ידעת תמיד מה אתה רוצה מעצמך, אהבת ללמוד, להשכיל ולהצליח. שחית בנבכי החיים, אך האמת פיעמה בך – שנאת צביעות וחוסר צדק. מה שיש לך בלב אמרת, ולא שמרת או חששת להוציא.ב

שלומי, איש שיחה היית – חייכן, שטותניק ואוהב כל אדם. תמיד חשבת בגדול, תמיד חשבת להתקדם עוד ועוד. כזה היית – איש ערכי, שלא מוותר על ערכיו ומידותיו הטובות. שלומי, ידעת על מה להתעקש ואף פעם לא ויתרת בדרך ליעד שהצבת.ב

כשהגענו לישיבת שדרות, שני חבר'ה פעורים, ישבנו בערבים ללמוד גמרא בחברותא. לא כל כך היינו בקיאים בלימוד, כך שכל פעם אני התעקשתי שהבנתי נכון, ושלומי טען בדיוק ההפך. וכך התווכחנו בהבנת הגמרא, עד שבסוף, כשהגענו לגמרא המבוארת, הבנו שאף אחד מאיתנו לא צדק. היינו צוחקים ומתבדרים. למדנו בחברותא כמות שורות מועטות בכל ערב, אך לא התייאשנו. לימים, כשדיברנו, הבנו שזאת הייתה חוויה מיוחדת שלנו יחד – חוויה נצחית, לא גופנית, חוויה שלא נשכחת והולכת איתך.ב

קשה הפרידה. תמיד יהיה לך מקום אהוב בליבי. נתגעגע."ב

יהי זכרו ברוך

לדף הבית