אחיו של מעוז, אלקנה, ספד לו בהלוויתו: "מעוז אחי, מעוז הגבר
מעוז, אני אוהב אותך, והיה לי קשה מאוד בימים האחרונים לחכות רק לדבר אחד. אני אוהב אותך, אח שלי, ובחיים שלי לא חשבתי שאני אעמוד כאן, בלוויה שלך, ואדבר עליך – הבן אדם הכי אדיש ורגיש שאני מכיר. אני זוכר פעם אחת שמאוד רציתי ללכת לטייל בנחל פרת בחופש הגדול, ולא היה מי שייקח אותי לשם. ואתה – הסייר, זה שטייל בכל הארץ ומכיר כל אזור – הגעת איתי לשם. נסענו יחד ברכב ושמענו שירים שאהבת כל הדרך. הגענו, ועשינו את אחד הטיולים הכי טובים בחיי. תמיד הייתי נשאר בתחילת הנחל או מתקדם קצת, אבל איתך המשכתי עוד והכרתי מקומות שעדיין לא הייתי בהם.ב
אתה, מעוז, הכי אוהב לטייל במשפחה, ותמיד סחבת הכול על הגב – את כל הדברים הכי כבדים. אפילו בצבא את המאג אתה סחבת.כל מי שהגיע לבקר אותנו אמר שהוא לא מאמין שדווקא אתה סוחב אותו, כי אתה לא בחור גדול. אבל אתה היית חזק מספיק בשביל לעשות הכול, ואף פעם לא עצרת לנוח. כל פעם כשחזרת הביתה מהצבא, התעסקת בגינה וסידרת אותה. אפילו כשחזרת אחרי חודשיים בעזה – לא עצרת לנוח. יצאת לריצה הקבועה וסידרת את הגינה. היית צדיק מאוד. לא נחת גם כשנכנסת לעזה.ב

שלחו לנו ספרים שהיו עליך ושלא נתנו לך להכניס לעזה: היה שם ספר שנקרא שיחות לקראת גיוס לצה"ל, ועוד ספרים – חובת התלמידים, נפש החיים, וספר על גבורות במלחמות ישראל. הספרים האלה מספרים עליך כל כך הרבה – על מי שהיית. מהספרים האלה אני מכיר את החלק בך של עדינות הנפש, למרות הכאילו-אדישות.יש לי בראש כל כך הרבה זיכרונות שמחים ממך וכל כך הרבה סיפורים שכרגע אני לא זוכר לספר. אני אוהב אותך, אח שלי. אני אוהב אותך, מעוז."ב
ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ, ספד לו בהלוויתו: "שבוע שלם שכב מעוז בין שמיים לארץ, נפרד מהעולם הזה בהדרגה ונפרד מהארץ שלמענה לחם ואותה אהב. משפחתו המדהימה עטפה אותו באהבה עד שהחזיר את נשמתו לבורא. אנחנו בוכים ואבלים על עלם חמודות מהדור הצעיר והיפה של בנימין, שמוביל קדימה בערכים, במידות וגם בשדה הקרב. נלווה את משפחת מורל בכל שיידרש".ב

מעוז היה הבוגר השישי של הישיבה התיכונית "צביה דימונה" שנפל במלחמה. הרב יעקב דוד, ראש הישיבה, ספד לו: "מעוז היקר והאהוב, פניך המאירות והחיוך המתוק והמבויש שלך יישארו איתנו לעד. למעוז היו חיים מאתגרים, אבל לעולם הוא לא ויתר. הוא היה לוחם וגיבור בחייו ובנפילתו, ועד הרגע האחרון נשם בכבוד ונתן לנו להיפרד ממנו בשלום."ב

חבריו בישיבת דימונה סיפרו: "מעוז ניכר בעוצמת חיים, בטוב לב, חיוך, שמחה וניגון. היה חבר אמת ואהוב על כולנו."ב

 

יהי זכרו ברוך