מגיל צעיר, אלון אהב לעזור ולתרום. הוא היה אדם אופטימי, רגוע ושמח בעל חוש הומור חד ויכולת להתמודד עם אתגרים בצורה בוגרת ומחושבת, וכל זה תמיד עם חיוך על הפנים.ב
אלון התחיל להתנדב במד"א בגיל 14, ומאז המשיך את דרכו בהתנדבות במשך שנים רבות במחוז ירושלים, שבו גדל. גם לאחר סיום לימודי התיכון ובמהלך לימודיו בישיבה, הוא המשיך לתרום מזמנו למד"א כחובש.ב
לאחר מכן, אלון התגייס לשריון, שם שירת כקצין. האנרגיה, ההומור והרוגע שלו היו ממגנטות, עד כדי כך שהיו מנסים לעצבן אותו רק כדי לראות אם זה אפשרי –  אבל תמיד ללא הצלחה.ב 
אלון אהב את המזרח, ויצא לטיול, ראשון מבין רבים, לאחר סיום שירותו הצבאי ולפני תחילת לימודי רפואה בטכניון. ב
כאשר פרצה המלחמה ב-7.10, אלון לא חשב פעמיים. הוא חזר מייד לארץ, למרות שהיה בעיצומו של טרק בנפאל, כדי לשרת במילואים כחלק מהתחייבותו לשירות המדינה. זו הדרך בה בחר לתרום ולהיות חלק מהחברה והקהילה. ב
בשנה האחרונה בזמן שלמד רפואה בשנה ג' בטכניון, אף שהיה פטור משירות צבאי כסטודנט לרפואה, אלון התעקש להמשיך לשרת. הוא התנדב בארגון "לתת" במקביל, איכשהו גם מצא זמן לעבוד בחברת הייטק רפואי ואפילו התאמן לרוץ מרתון.ב

אחינועם בלאו כתב עליו: ״גם כשהוא היה דתי כמעט־יחיד הוא לא היה דתי מחמד והוא היה בלתי נסבל כי הוא ידע לפתור פרק מילולי בפסיכו ב-13 דקות בלי טעות (לא האמנו לו, ברור) ומהקבועים של החד״כ אבל לא בקטע דושי ותמיד אמר שלום בחיוך והוא היה צריך להישאר, להפוך לרופא, להזדקן, שסופסוף יתאימו לו הגוף והנפש אלון ספראי״.ב

חברו סתיו כיסלו ספד גם הוא: ״רגע אחד רוקדים ביחד בחתונות, משננים שמות של חלבונים, ניגשים למבחנים; רגע אחר כך מודיעים על "הותר לפרסום". רגיש וחכם, מוכשר וחרוץ, קצין וג'נטלמן, אדם ורופא (לעתיד), חבר. אלון, לא אשכח אותך לעולם. הסיפור שלך הסתיים מהר מדי, פתאומי מדי, מר מדי. תודה על מי שהיית".ב

​

יהי זכרו ברוך

לדף הבית