אורי ניסנוביץ
סמל אורי ניסנוביץ ז"ל, תושב ירושלים ובוגר ישיבת ההסדר אבינועם. לוחם בגדוד 13, חטיבת גולני. נפל בקרב בדרום לבנון בי"ד במרחשוון התשפ"ה (15 בנובמבר 2024). הותיר אחריו הורים ושישה אחים. בן 21 היה בנופלו. ב
אורי התבלט באישיותו הצנועה והעמוקה, ונחשב לבעל אופי רוחני ואידיאליסטי. אורי למד בישיבת ההסדר "אבינועם" שבאביתר, שם השקיע את מרצו בלימוד תורה מתוך אהבה גדולה לערכי היהדות ולארץ ישראל. ראש הישיבה שלו תיאר אותו כבחור שהתמיד בלימוד גם בתנאים קשים, והראה רצינות ונחישות יוצאות דופן. במקביל לאהבתו לרוח, היה גם קשור לאדמה – כאשר שב הביתה, נהג לטפל במטע משפחתי באהבה רבה. אורי בחר לשרת כלוחם קרבי מתוך תחושת שליחות עמוקה להגן על עמו, ולא חיפש נוחות או פרסים – רק משמעות ותרומה. חייו התאפיינו בשילוב נדיר בין ענווה, אחריות, אהבת העם והארץ, וחתירה מתמדת לעשיית טוב.ב
רוני, אביו של אורי, ספד: "אורי לא היה צריך כלום ולא רצה שנקנה לו כלום חוץ מציציות מהודרות. הכרחנו אותו לקנות בגדים ונעליים. נדהמתי בהערצה לאישיותו שמתפתחת. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזה רק החינוך שלנו. עמדתי מהצד והתפעלתי. אורי דיבר על הכבוד להגן על בני ישראל מפני אויבינו, לא עניין אותו דבר מלבד החשיבות של מה שהוא עושה בצבא. לפני הכניסה ללבנון הוא התקשר אליי והתחיל לדבר על מה שיקרה לו. אני העברתי נושא, ואז אורי הפסיק אותי ואמר 'אבא, תקשיב, אני מאושר במה שבחרתי ואני לא מצטער על מה שיקרה'", סיפר האב. "הוא הרים טלפון לשרה אשתי ואחותו, ועשה איתן שיחה דומה. בכניסה השנייה הוא גם אמר לי 'אם אני צריך להקריב את עצמי, זה בסדר'. בעזרת השם אנחנו נהיה משפחה שמחה כמו שאורי רצה".ב
אחותו של אורי ספדה: "אורוש אח קטן ואהוב שלנו. 14 שנה מפרידות בינינו. תמיד השווצתי בך, עם העיניים הכחולות והגדולות. היית כל כך שלם עם הכניסה ללבנון, אמרת שלזה התכוננת כל החיים. היה בך שקט שלא נבע מביישנות. אתה ההוכחה שאפשר גם צבא וגם תורה בלי פשרות. ידעת מה נכון והידיעה הזאת אפשרה לך לא לשפוט את מי שחושב אחרת. היית דוד מושלם. תשלח לנו כוח. תנוח על משכבך בשלום אח אהוב שלנו".ב
דניאל, אחיו של אורי, סיפר לכתב אתר ווינט לפני הלוויה כי "אורי הוא האח השישי מתוך שבעה אחים ואחיות. גדלנו באילת. הוא התחנך בישיבת מצפה רמון ונלחם לשרת בקרבי. היה לו בקע והוא לא סיפר לאף אחד. הוא עבר ככה את הטירונות, אין לנו מושג איך הוא עשה את זה. לאחר מכן הוא כמעט הודח שוב בגלל עניין רפואי והוא נלחם להישאר. הוא מאוד אהב את הארץ והיה מחובר לארץ. הוא תמיד היה מטפל במטע שהיה לו כשהוא חזר מהצבא. הוא תמיד אמר שהוא עושה את מה שהוא עושה 'למען הארץ'. הוא תמיד היה מרגיע אותנו. בחודש האחרון רצו להוציא אותו לקורס מ"כים והוא סירב כי הוא אמר שהקורס יגרום לו לא להיכנס עם החברים שלו ללבנון. בשבת האחרונה הוא היה בבית והקפצתי אותו לתחנה במוצ"ש. הוא היה נראה רגוע והיה נראה שהוא בטוח במה שהוא עושה".ב
יהי זכרו ברוך