​​​​​

אושרי גדל והתחנך בבית דתי ובישיבה התיכונית "פרחי אהרון", למד ועיצב את אישיותו על פי הערכים שקיבל בבית.

חלומו הגדול היה להגיע כמה שיותר רחוק בצבא (לאו דווקא בדרגות), להגיע לכמה שיותר חיילים ללב ולהוביל קדימה. לפני שהתגייס, למד בישיבת הסדר בטפחות שנה וחצי שבהן פיתח אופי חזק מאוד, חיזק את אמונתו, קיבל כיוון חד וברור והקפיד על אימונים מאסיביים תוך כדי הישיבה. ב25.03.2021 התגייס אושרי לחטיבת הנח״ל, יצא לגיבוש במטרה להתקבל לסיירת ועבר בהצלחה.אושרי הגיע לצוות 1 המוביל לפלחה״ן.ב

בשירותו פיתח גאוות יחידה לפלחה״ן נח״ל, למד את כל השירים, לבש כל חולצה אפשרית, נשם את אוויר הפלחה״ן והעריך את המקום אליו הגיע.אושרי היה מהחיילים הבולטים ביותר בצוות, תמיד הוביל דעה, התנדב לכל דבר, שמר על מורל גבוה, חייך לקושי ותרם רבות להצלחת הצוות.לאחר מסלול של שנה ושלושה חודשים שכלל קורס מ״כים, קיבל אושרי את התפקיד שכל כך רצה.. מ״כ טירונים!אושרי ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, היה נאמן מאוד לחייליו, פיקד עליהם על פי ערכיו, על פי אופיו ואישיותו הניחנת במעלות ומידות גבוהות מאוד.אושרי היה קשור וקשוב מאוד לחייליו לכל דבר, סחף אחריו והיה מפקד מצטיין..ב

לאחר ארבעה חודשים בתפקיד, התנדב לצאת לקורס קצינים ולאחר שעבר את המבחנים בהצלחה, יצא לבה״ד.8 חודשים מתישים ומייגעים הסתיימו בהצלחה ותפקיד חלומותיו חיכה מעבר לדלת. אושרי התבשר כי הוא מקבל את התפקיד שכל כך רצה, מפקצ מסכמים שעשוי לעלות לפלגת הלוחמים של פלחה״ן נח״ל תוך חודשיים..ב

אושרי חזר לצוות שהיה בו בתפקידו הראשון כמ״כ טירונים, הרגיש בבית, התחבר מהר מאוד, יש האומרים שגם קצת היה חברי מדי ביחס למה שרגילים ממפקצ.בתחילת המלחמה עוד תפקד צוותו של אושרי (צוות בוצחק), בהמשך הלחימה עלה צוות בוצחק ללוחמים והצטרף לפלגה בלחימה.בתאריך 23.12.2023 בשעות הבוקר, יצא צוות בוצחק להתקפה בהובלתו של אושרי, בכניסתם לאחד הבתים, אושרי היה ראשון בכוח ונתקל בשלושה מחבלים.. כתוצאה מההיתקלות, נהרג אושרי שהיה מפקד הצוות.אושרי פעל בצורה הירואית, בגבורה, אומץ, נחישות ועל פי רוח צה״ל, בדיוק כמצופה ממפקד בצבא.תוך כדי המלחמה, הספיק אושרי להתארס לאהבת חייו, רביד.לחתונתם כבר היה תאריך (10.07.2023). הלב שבור והמציאות בלתי נתפסת..ב

טלי, אחותו של אושרי, ספדה לו: אושריקי רובוטריקי שילי, אושה שילי, לא מאמינה בכלל איפה אני עומדת. אח שילי בכור, כשהיינו ילדים והייתי חוזרת ממסיבה שהיו בה ממתקים הייתי תמיד שומרת לך בצד, ובהתלהבות קראתי לך רק כדי שתיתן לי קצת יחס, יחס של אח גדול ובכור שהחמישה מתחתיך כל כך מעריצים. אני במדרשה בסוף, אחרי כל השיחות שלנו, הבכי והמרמור שהוצאתי, אני עושה מדרשה. אם היית שומע איזה שירים שמים פה בבית, שירים של הרקדות כזה, של דוסים, שתמיד אני ואתה צחקנו עליהם, אושה, עכשיו אני דוסה!! אושה כבר קניתי שמלה לחתונה שלך ושל רבידי האהובה שתישאר תמיד חלק מאיתנו, היה זול אז קניתי, בלק פריידי וזה, בלי ״חבר״ אבל השמלה הייתה זולה. חשבתי לעצמי שאם יש לי שמלה תהיה גם חתונה. תודה לך אושה על עצות חכמות ודברים שרק אתה, מנהיג, יכול לומר. מודה שלצערי תמיד פקפקתי ביכולות ההנהגה שלך, עד ההלוויה של עדי חרב ז״ל, החייל שלך.בהלוויה כל ההורים של הצוות חיבקו אותנו ואמרו שהם כל כך שמחים שהילדים שלהם- איתם לא דיברו שלושה שבועות נמצאים איתך. בתקופה האחרונה לא היה אדם שדיברתי איתו שיחה של יותר משתי דקות שלא שמע עלייך אושה, שאתה בעזה מפקד, הייתי גאה וידעתי שבין הצחוקים שאתה עושה עם החיילים אתה נלחם כמו אריה, שלא תפגע שערה של עוד יהודי אחד, במדינת ישראל, המדינה שהיית הכי צהוב עליה, צהוב ומצטיין כמובן גם בצבא. תמיד שאלתי אותך איזה חולצות לבשת לפני שהתגייסת כי כל הקולקציה בארון היא של הפלח״הן, שכל כך אהבת והערצת, ברגע שהיית מגיע נבו צועק עוד קצת קאווה, והיית מבסוט. ב

לפני שנפרדים, מצאתי אתמול פתק שאושה כתב לעצמו בזמן שעבר את אחד הקורסים, כמובן שכתב חרטומים שצריך מתרגם שיתרגם את כתב היד: ״לבוא בענווה ממקום ללמוד, וללמד שם, אפשר ללמוד מכל אחד ובכל זמן גם אם אנחנו לא הכי מתחברים אליו, בכל אדם יש משהו ייחודי שכדאי ללמוד ממנו, רק שצריך למצוא אותו, ובשביל זה צריך להיות סובלני ומכיל לכולם, מודה זה קשה״. אנחנו עם אחד, עם שרוט אבל אחד, בבקשה ממכם, בשביל אושה, תמיד כשהיינו מתחילים להתווכח על פוליטיקה בשולחן שבת אושרי היה מתעצבן, די, בואו לא נחכה שאנשים ימותו כדי לשמוע סטיגמות מפוצצות על אחווה ושלום, בואו פשוט נהיה כאלה. אושה תודה שנתת לי ביטחון ואהבה עם החיוך הכי כובש והגומה הכי גומתית שראיתי מימיי, תודה על כל צחוק שנתת לבדיחות המטומטמות שלי, מקווה בשבילך שהספקת להביא לי כפכפי נייק של עזתים, בדיוק נאבדו לי והבטחת. אוהבת ממש ומתגעגעת תמיד אחותך שממש תחסר לה". ב

רביד, ארוסתו של אושרי, ספדה לו בדמעות: אוש שלי, מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם שכותב או מדבר בפני כל כך הרבה אנשים אבל מי שמכיר אותך יודע שמגיע לך שידברו עליך. כתבתי לך המון מכתבים, בכל זאת אנחנו חמש שנים יחד, ובחיים לא דמיינתי שאצטרך לכתוב לך דבר כזה. הכרנו שני ילדים, הגעת לי בזמן המדויק ביותר ולא הסכמת ללכת. ככל שעבר הזמן גיליתי  את האוצר שאתה ולא יכולתי שלא להתאהב. אושרי, כולם סביבך התאהבו באישיות הדעתנית והנוכחת ובו זמנית בעשייה השקטה שלך. עשית הכל תמיד מהלב, בצנעה ובשקט- לא כדי לקבל תמורה או הכרה אלא כי ידעת שזה הדבר הנכון לעשות. תמיד שאפת למצוינות, מבחינתך זה היה הסטנדרט ודבר לא היה יכול לעצור אותך.ב

אוש שלי, זכיתי לראות אותך מתפתח עם השנים- מסיים תיכון, בישיבת הסדר, ממשיך לצבא ומתקבל לסיירת, יוצא קצונה ואפילו בתפקיד החדש שלך כמפק"צ בסיירת שכל כך רצית לחזור אליה. מהיום הראשון בבקו"ם ידעת שהגעת למקום הנכון. אהבת את החברים שלך לצוות כמו אחים ואת החיילים שלך כמו ילדים. אהבת את החיילים כל כך שגם כשיצאת קצונה נלחמת לחזור אליהם. אוש, אתה יחיד ומיוחד. השאיפה למצוינות והטוב לב שלך פשוט ליוו אותך לאורך כל הדרך. ועכשיו אני בטוחה- הלב הכי טוב שקיים הוא שלך. אושרי שלי, אתה התרופה שלי. אתה התרופה שלי ליום רע או לסתם ריב מטופש עם חברות. מה אעשה פה עכשיו עם כל הריק שהשארת לי פה? אני רוצה להגיד לך תודה על התקופה הכי יפה שלי בחיים. תודה על לילות של צחוק בלי שינה, על טיולים בכל הארץ ועל שיחות כנות עד אמצע הלילה. אני מודה לך על שלימדת אותי לאהוב אהבה שאין לה גבולות, שאהבת אותי בדיוק כמו שאני כמו שאף אחד אחר לא יכול. בזכותך הפכתי למי שאני היום. תודה על שליווית אותי בכל שלב בחיים. אני מתחננת, תמשיך ללוות. אל תעזוב אותי אני צריכה אותך. עוד מחכה שתחזור הביתה, שתרדם לי במיטה בזמן שאני שוטפת פנים ותספר לי מיד כשאחזור על כל אחד מהימים שעברו כשלא היינו יחד. אני אסיים בשיר ששמעתי כשחיפשתי שיר שילווה אותנו בחתונה ומיד המשמעות שלו הפכה עבורי משמעותית יותר בתקופה האחרונה ובפרט היום:ב

ב"מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?ב
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך
את מגע ידך

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך."ב

​

יהי זכרו ברוך

​